שהרגשתי בעצמי
היא אמרה בדיוק ככה
"אל תעלבי אבל..
את לא נראית קשורה אליהן איכשהו,
אני לא מבינה את החיבור שלכן.."
זה לא העליב אותי בשום צורה,
אבל אמרתי לה שנכון..
שאין חיבור
ואין כלום
ואין דבר כזה חברות טובות
כי פשוט אין
וככה זה
את החרא אתה אוכל לבד
את המציאות אתה מעכל לבד
וזה סבבה
כי ככה זה בחיים
ככה זה החיים עצמם..
זה ברע
ומה בטוב?
גם טוב אין
מישהי שאמורה להינות
לבלות כל רגע בחיים
לצחוק לעשות שטויות
מתנהגת כמו ילדה בכיתה ו'..
אז באמת,אין חיבור בינינו
ורק פה אני אגיד
רק פה אני מודה
אין לי חברות
אפילו לצאת לבלות איתן אי אפשר
חבורת ילדות קטנות
אני סתם שם
מבזבזת לעצמי את התקופה הכי טובה
שאמורה להיזכר לי כתקופה הכי משמעותית בחיי
והכי הורס לי
המציאות שאני מדמיינת לעצמי
איך זה אמור להיות
וזה לא קורה
זה פשוט לא קורה..
























