מכל הכאב ראש
שכל האנשים מילאו אותה
כל אחד עם המבט שלו
כל אחד עם הייאוש שלו
והיא ספגה הכל
נתנה חיוך ועברה הלאה..
פותחת את הדלת של הבית
מישהו בסלון
מישהו בחדר
מישהו בגינה
היא ממשיכה ללכת ישר
לאורך כל הבית
עד שהיא מגיעה לחדר
רואה את הדלת
ופותחת אותה
נאנחת
היא הגיעה לפינה שלה
מוציאה אוזניות
ושמה את השירים שלה
שמה כרית על הקיר
שוכבת דקה ועוד דקה
ועוד ועוד ועוד ועוד
וזה לא נגמר
היא בוהה בתקרה
הידיים על הבטן
היא בשלה
שומעת שירים
זה האויר לנשימה
שאליו היא התאפקה
חיכתה כל היום הזה
היא נושמת לרווחה
זה הדיכאון שלה שבא ..
























