Night empty

אחרי יום שכולו סובב סביב תיקתוקים בפלאפון,

כמה דיבורים אני יכולה לדבר ביום..ועם כמה אנשים..כמה שיחות..כמה נושאים..כמה שמות..כמה היכרויות..כמה גועל..

נגעלת מעצמי..

זה מצב תמידי,ללא הפסקות..

תמיד אני שם,

לא אומרת רגע! מספיק!..

אני לא רוצה,אני *זקוקה* לזמן עם עצמי,למנוחה,להרפייה..

מרגישה כ"כ שטחית..כ"כ מלוכלכת!

חיכיתי שאחי יצא מהמקלחת כדי להכניס את עצמי לניקיון הזה,לרגע של מחשבה הזה שלי ביום,כמובן שההמתנה שלי כללה דיבורים בפלאפון..

תוך כדי מישהו אמר לי "את ילדה מוזרה"..וחשבתי לעצמי..מה זה בעצם נותן לי כל זה? זה לא מועיל לי..אני יכולה לדבר ולהיות מחוברת מידי פעם, לשמור על הטעם הטוב שבעניין,אני לא אמורה להימאס..כי במצב הזה אני נמאסת על עצמי..

מכל השיחות שיצא לי לדבר השבוע,ויצא לי..הבנתי,אף אחד,אבל ממש אף אחד לא יכול להכיל אותי! להבין אותי ולקבל אותי! 

לפחות לא כמו שאני יכולה להכיל אחרים..אני מרגישה כל כך מלאה באחרים,בחיים שלהם,בסיפורים שלהם,ברגשות ובהרגשות שלהם,ובשלי..כ"כ לא..

אני מרגישה מרוקנת מעצמי..ונגעלת ממה שאחרים מילאו אותי..בתוכן..אני דוחה את עצמי..

וזה רגע שבא לי להסתכל למעלה ולהגיד,אתה שם?! הרי מישהו אמור להיות אחראי עליי!!! 

מישהו אמור להכיל את הדבר הזה,אותי..אני אמורה לבכות למישהו בדיוק כמו שבוכים לי,והוא יבין אותי,בלי יותר מידי הסברים!

בהחלט,החיים הביאו לי כאפה היום, ולקחתי אותה איתי הלאה..

אני שוקלת מחר לכבות את הפלאפון מהבוקר,להתנתק מהכל! ולהיות עם עצמי,לחזק קצת את עצמי..

מתנחמת בשירים שעוד מסוגלים להבין אותי..מבלי לשפוט..

אחרי יום שכולו סובב סביב תיקתוקים בפלאפון,

כמה דיבורים אני יכולה לדבר ביום..ועם כמה אנשים..כמה שיחות..כמה נושאים..כמה שמות..כמה היכרויות..כמה גועל..

נגעלת מעצמי..

זה מצב תמידי,ללא הפסקות..

תמיד אני שם,

לא אומרת רגע! מספיק!..

אני לא רוצה,אני *זקוקה* לזמן עם עצמי,למנוחה,להרפייה..

מרגישה כ"כ שטחית..כ"כ מלוכלכת!

חיכיתי שאחי יצא מהמקלחת כדי להכניס את עצמי לניקיון הזה,לרגע של מחשבה הזה שלי ביום,כמובן שההמתנה שלי כללה דיבורים בפלאפון..

תוך כדי מישהו אמר לי "את ילדה מוזרה"..וחשבתי לעצמי..מה זה בעצם נותן לי כל זה? זה לא מועיל לי..אני יכולה לדבר ולהיות מחוברת מידי פעם, לשמור על הטעם הטוב שבעניין,אני לא אמורה להימאס..כי במצב הזה אני נמאסת על עצמי..

מכל השיחות שיצא לי לדבר השבוע,ויצא לי..הבנתי,אף אחד,אבל ממש אף אחד לא יכול להכיל אותי! להבין אותי ולקבל אותי! 

לפחות לא כמו שאני יכולה להכיל אחרים..אני מרגישה כל כך מלאה באחרים,בחיים שלהם,בסיפורים שלהם,ברגשות ובהרגשות שלהם,ובשלי..כ"כ לא..

אני מרגישה מרוקנת מעצמי..ונגעלת ממה שאחרים מילאו אותי..בתוכן..אני דוחה את עצמי..

וזה רגע שבא לי להסתכל למעלה ולהגיד,אתה שם?! הרי מישהו אמור להיות אחראי עליי!!! 

מישהו אמור להכיל את הדבר הזה,אותי..אני אמורה לבכות למישהו בדיוק כמו שבוכים לי,והוא יבין אותי,בלי יותר מידי הסברים!

בהחלט,החיים הביאו לי כאפה היום, ולקחתי אותה איתי הלאה..

אני שוקלת מחר לכבות את הפלאפון מהבוקר,להתנתק מהכל! ולהיות עם עצמי,לחזק קצת את עצמי..

מתנחמת בשירים שעוד מסוגלים להבין אותי..מבלי לשפוט..