שבוע שלא הלכתי לבית ספר,
שבוע שלא ראיתי פרצופים מוכרים,
רק מיטה,
ואת חברי הטוב ביותר בתקופה - התה..
מצחיק לומר,
אבל הוא אחלה חבר אני חייבת להודות..
היה שמה מה שנקרא.. - בזמנים הקשים שלי!
כשהייתי הכי איכסה, לא פחד להתקרב..
חבר אמת פשוט!
וכשלא היה לי מה להציע ?
הוא היה שמה..
בניגוד לחברות היומיומיות שלי,
אלו מהבצפר,
שכרגע? אני מעדיפה לשכוח איך קוראים להן..
כי כשאני מדמיינת את הפרצופים שלהן,
חוץ מהמילה זונות..
לא עולים לי כל מיני כינויים ידידותיים בשבילהן..
ואני לא מבינה למה שוב,
למה שוב אני מאוכזבת מההתנהגות שלהן אליי..
בעצם.. מהחוסר התנהגות..
דווקא קיבלתי די בטוב את החוסר יחס שלהן..
אבל זה שנזכרו רק כשהיו צריכות משהו?
ולא התביישו להתחבא מאחוריי נחמדות שלא שייכת אליהן?
זה מה שמעצבן פה..
ההתלהבות המטומטמת שלי כשמישהי מהן שלחה לי הודעה,
והייתי בטוחה שהו - לי יש חברות! ואכפת להן..
ואז להבין ש.. לא , פשוט לא!
זה מה שמעצבן פה..
החוצפה שלהן?
כשהייתי חצי מעולפת בבית?
זה מה שמעצבן פה..
החוסר יכולת שלי לכתוב כי אני עצבנית עכשיו ובגללן?
זה עוד משהו שמעצבן אותי פה..
הציניות הדפוקה שלי עכשיו וגם זה - תרשו לי להאשים- בגללן?
זה גם משהו שמעצבן אותי פה..
היו לי ימים יפים של חולי,
עד ש..
אחת הייתה צריכה מספר של ידיד (שאם להיות רכושנית - אני פאקינג הכרתי לה!),
אז היא שלחה הודעה, כאילו נחמדה..
הי, מה איתך? איך את מרגישה?
עוד לא הספקתי לענות .. חולה..
אפשר את המספר של..?
גם לא התביישה לחפור ולחפור..
והשנייה?
היא? הכי חמודה!
כל בוקר התקשרה לשאול לשלומי!
בטח, כמובן!
הרי מי תלך איתה עד לבית ספר?
השלישית,
נזכרה בי אחרי כמה ימים,
אבל נזכרה,
כמו כולן, הרי היא חברה טובה!
שאלה לשלומי,
אמרה שהתגעגעה..
ו..אחרי שקלטה שאני כ"כ חולה
ואין ממש מצב ללכת איתה לקניות..
וויתרה ונעלמה..
בכל מקרה אני כבר לא זוכרת כמה בנות אלו היו,
אני זוכרת שכל אחת הייתה צריכה משהו,
ואיך באמת הרגשתי?
לא עניין אף אחת .
שבוע שלא הלכתי לבית ספר,
שבוע שלא ראיתי פרצופים מוכרים,
רק מיטה,
ואת חברי הטוב ביותר בתקופה - התה..
מצחיק לומר,
אבל הוא אחלה חבר אני חייבת להודות..
היה שמה מה שנקרא.. - בזמנים הקשים שלי!
כשהייתי הכי איכסה, לא פחד להתקרב..
חבר אמת פשוט!
וכשלא היה לי מה להציע ?
הוא היה שמה..
בניגוד לחברות היומיומיות שלי,
אלו מהבצפר,
שכרגע? אני מעדיפה לשכוח איך קוראים להן..
כי כשאני מדמיינת את הפרצופים שלהן,
חוץ מהמילה זונות..
לא עולים לי כל מיני כינויים ידידותיים בשבילהן..
ואני לא מבינה למה שוב,
למה שוב אני מאוכזבת מההתנהגות שלהן אליי..
בעצם.. מהחוסר התנהגות..
דווקא קיבלתי די בטוב את החוסר יחס שלהן..
אבל זה שנזכרו רק כשהיו צריכות משהו?
ולא התביישו להתחבא מאחוריי נחמדות שלא שייכת אליהן?
זה מה שמעצבן פה..
ההתלהבות המטומטמת שלי כשמישהי מהן שלחה לי הודעה,
והייתי בטוחה שהו - לי יש חברות! ואכפת להן..
ואז להבין ש.. לא , פשוט לא!
זה מה שמעצבן פה..
החוצפה שלהן?
כשהייתי חצי מעולפת בבית?
זה מה שמעצבן פה..
החוסר יכולת שלי לכתוב כי אני עצבנית עכשיו ובגללן?
זה עוד משהו שמעצבן אותי פה..
הציניות הדפוקה שלי עכשיו וגם זה - תרשו לי להאשים- בגללן?
זה גם משהו שמעצבן אותי פה..
היו לי ימים יפים של חולי,
עד ש..
אחת הייתה צריכה מספר של ידיד (שאם להיות רכושנית - אני פאקינג הכרתי לה!),
אז היא שלחה הודעה, כאילו נחמדה..
הי, מה איתך? איך את מרגישה?
עוד לא הספקתי לענות .. חולה..
אפשר את המספר של..?
גם לא התביישה לחפור ולחפור..
והשנייה?
היא? הכי חמודה!
כל בוקר התקשרה לשאול לשלומי!
בטח, כמובן!
הרי מי תלך איתה עד לבית ספר?
השלישית,
נזכרה בי אחרי כמה ימים,
אבל נזכרה,
כמו כולן, הרי היא חברה טובה!
שאלה לשלומי,
אמרה שהתגעגעה..
ו..אחרי שקלטה שאני כ"כ חולה
ואין ממש מצב ללכת איתה לקניות..
וויתרה ונעלמה..
בכל מקרה אני כבר לא זוכרת כמה בנות אלו היו,
אני זוכרת שכל אחת הייתה צריכה משהו,
ואיך באמת הרגשתי?
לא עניין אף אחת .