די נו,תהיי אופטימית..
השמש זורחת,
ציפורים מצייצות,
ילדים קטנים מאושרים ללכת לגן,
ולפעמים אפילו בוכים להישאר בבית..
ההורים שלהם,הולכים לעבודה
חוזרים להכין ארוחת צהריים
האבא חוזר מהעבודה,נשיקה חיבוק
קצת צוחקים מחייכים ונהנים
וערב בא..חושך נהיה
ולילה טוב לילדים,מחר יום חדש,יום שגרה
ממ לא.. זה לא מתאים לאבא הדפוק ההוא
לאמא החולה ההיא
למחבל ששונא יהודים ושוכח שכולנו קודם כל בני אדם
עוד יום מתחיל רגיל..
בבוקר אבא מכין את הילדים לגן,
עולים לגג ובועט את היצורים היפים האלו שיצאו ממנו,
דוחף דוחק אותם בכוח אל הלא נודע,אשכרה לא נודע..
החייל שלתומו ולטימטומו המצער חשב שכולנו בני אדם,
התחבר למישהו וראה בו בן אדם,
לא,לא הדדי בן אדם
כי אחרי צהריים הגופה שלך נמצאה בשטח של ערבים
והאמא החולה? הלכה להטביע את הילד היפה שלה בים..
אז..אני פונה אלייך
מי שיצר אותי
שאני עדיין לא בטוחה בו
לא יודעת מה מי איפה כמה ולמה
אבל אני בכל זאת פונה אלייך
אחרת אני אשתגע מעצמי
איך אני יכולה להיות אופטימית ?
ולמה בכלל מצפים ממני להיות?
איך אפשר לחייך כשאת נרדמת מבכי
עיניים מלאות דמעות,נהיו אדומות..
האוויר לא נכנס לי ללב
מרגישה נחנקת ונרדמת
קמה מנופחת..נזכרת בלילה שהיה
בכל האנשים הצעירים שאתמול היו..
והיום כבר לא פה..
ומחר הזמן פשוט יטוס
ואני עוד פה
אוחחחחח זה קשה!
אין כבר כוח לקום ולראות את היום בצורה המגעילה שלו,
את כל הנוראות שקרו,שקורות ושיקרו
הסרטים האלו לא מתאימים לי יותר..
בבקשה תעשה שיהיה טוב לפני שאני מאבדת בעולם הזה את עצמי,
אני משתגעת,כלום פה לא מובן לי,אני לא שייכת לפה,קח אותי מפה וזהו
תעשה איתי חסד
נמאס לי לספוג את כל הכאב
זה נהיה כואב לי..
























