איך פגעת בי
מה אמרת לי
בינינו, ובין כל מי שרואה-את החננה מבינינו
את חסרת מוסר חיים
את החכמה שבכיתה
החכמה שבשכבה
כל מורה רוצה כמוך בכיתתה
השאפתנות שלך למאה מעוררת הערצה
ובי היא כבר מעוררת חלחלה.
אני לא מבינה מה אני עושה איתך
הרי לפני כמה שנים טובות הפסקנו להיות חברות
אחרי שהייתי גורמת לך ללכת הביתה בוכה כל יום
והרי,זו לא אשמתי שאת מאותם טיפוסים חסרי עמוד השדרה
אלו שיש להם פרצוף מעצבן,וכשהם מדברים בא לך רק לתת להם בעיטה
אלו שיבכו ויאשימו את כולם חוץ מאת עצמם הקדושים המעונים,שרק סובלים בגלל האכזריות של האחרים..
כל כך קשה לך לענות?! רק מילה אחת,ואולי לקחת את עצמך וללכת!
לפני שנה ויותר נדבקת אליי בחזרה בדיוק כמו שפעם
ואני ראיתי בהתחלה את הילדה החמודה שבך,התמימה,החכמה,הצוחקת והכיפית
ולמה נהפכת?
מוציאה עליי את העצבים שיש לך על אחרים ?! מי את חושבת שאת..
לועגת לי כשאת מתמסטלת מהאוויר?!
ואני מהפחד שלי לא לפגוע בך כמו שבעבר,שותקת..
את נמאסת עליי, הלוואי ויכלתי לבעוט בך כל פעם שבלי להודיע את מופיעה לי בדלת
מעירה אותי כשאני גמורה מעייפות
בא לי לגרום לך לבכות שעות ארוכות
בא לי להתאכזר אלייך כמו שמעולם לא התאכזרתי לאיש
אני לא מבינה למה כל זה יוצא ממני בדיוק בזמן הזה
כשיום כיפור, היום שאני אמורה להרגיש עם עצמי הכי טהורה
סולחת ומבקשת סליחה..
למה בא לי לפגוע בך כל כך,כנראה שכל הזכרונות שאת מתנשאת מעליי עם החוכמה שלך,עדיין בתוכי..
הם נמצאים עמוק עמוק בתת מודע שלי
מזכירים לי כל יום כמה אני אפס, כמה אני לא אצליח
כמה שאני יכולה להסתפק בציון שאת בוכה ממנו
אני מאשימה אותך בקושי שלי! בקושי שיש לי כל יום מחדש שאני קמה ללימודים
שאני יושבת בכיתה ומקשיבה אני רואה אותך מול הפרצוף שלי
ונזכרת בכל הפחדים שלי בכל הכישלונות שלי..
והכי כואב שאף אחד לא רואה את זה..
כי את חננה,אני לא..
כי את "שקטה" ,אני לא..
כי את מצטיינת,אני לא..
אני מתעבת אותך כל כך ..
חברה שלך
























