והמכות בפתח ,
בורחת מחדש ,
מתחבאת שוב ,
זה חזק מידי ,
זה מפחיד מידי
בשביל להיות מציאותי ..
רצה מתחת לשולחן הגדול ,
בבקשה שלא ייראה ,
שלא ישים לב ,
שלא ילך לחפש ,
שלא יקרא בשם ,
הבעיטות בדלת ,
נדמות לחבטות שבנפש ,
שתמיד חוזרות אליי .
ברגע אחד ,
רצה אל הדלת הפתוחה ,
מדלגת על המדרגות במהירות ,
הלב דופק מהר ,
והנשימות מהירות ,
הצעקות של השם שלי ברקע ,
כמעט ומעלפות אותי ,
בבניין למטה .
שמאלה .
בחדר הנטוש ההוא ,
מול החצר המוזנחת ,
שאף ילד לא צוחק שמה יותר ,
שמה ,
לשמה ברחתי ,
שמה נפלתי ,
ונשמתי לרווחה ..
הצעדים שלו ,
שהבהילו אותי יותר מכל ,
שהרעידו את נשמתי ,
כמות ההתרגשות ,
"חכי שתחזרי .. זאת רק ההתחלה" ,
הצעדים הולכים ומתרחקים ,
והנשימה שלי הולכת ונרגעת ,
הראש שנופל לאחור ,
העיניים שמתגלגלות ,
הרגליים שרועדות ,
והידיים שלא מצליחות להחזיק דבר ,
הבושה ..
שלא ידעו .
;){kind=link}