הדמיון,
הוא עזר לי כל כך הרבה,
וגם עכשיו,
הוא איתי,
העמיד את כולם,
בשורה מסודרת,
אל מול עיניי הבוכיות,
אל מול הכאב שבלב,
אל מול השתיקות,
ואל מול המחשבות הנוראיות,
אל מול אני, עצמי ופחדיי .
ראיתי אותם, אותן ..
כיביתי להן את המחשבות,
את העיניים סגרתי להן,
את הלב השתקתי,
ובקרירות בהמתית,
הפלתי אותן,
אחת לאחר השנייה,
אף אחת לא טובה,
לא באמת,
אף אחת לא מועילה לי,
לא באמת,
אף אחת לא שמה,
אף אחת לא אוהבת,
לא באמת,
רק היא,
עומדת,
לכולן המבט המכובה,
המנותק והאטום,
שרק מלהביט בו,
יכולתי לקרוא את מחשבותיהן,
את הדעות שקופצות ישר,
כשפי לא מצליח להוציא מילה תמימה,
ורק היא,
עמדה עם המבט,
עיניים עצומות,
ופנייה שלוות,
החום בגוף מקבל אותי,
באהבה,
מכל צדדיי הנוראיים ,
מכל צדדיי שהכירה ואהבה,
אהבה באמת,
נערה מיוחדת,
חברת אמת,
חברה לנפש שלי,
ולא תוכל לצאת ממנו,
אף פעם,
כי היא לא כל אחת,
היא לא כמוהן,
וזה המסע שעשיתי,
וגיליתי אותה,
אוהבת אהבת נפש,
אוהבת יותר משאוהבת את עצמי,
הייתי מאחלת לה יותר מש-לעצמי,
חברת אמת ♥
;){kind=link}