שאופף אותי ברגעים האלו,
חוזר ומכה בי
בגלים של הרגשות
ואין יותר מידי רצונות
הכישלון התמידי והשגרתי
בכל הדברים שהיו צריכים להיות
המוח שכבר לא פועל בהיגיון
הראייה המוטעית הזאת
הלב שעצר את תפקידיו
מעטים הדברים שחודרים אליי
אם בכלל קיימים עוד
הכאב כבר לא כואב
ההרגשה לא מציקה יותר
ההכרה המפחידה בבעיה
וברצון לעזרה
גורמת לי לחשוב מעל שנייה וחצי
היחידה שעוד גורמת לי לחשוב
אני מצטערת בשבילי
על שזה מאוחר
על שזה שני צעדים מהסוף
הסוף שלא נכתב
הסוף הלא ידוע והמחסיר פעימה שלי
הבכי שהפסיק
השיר שכבר לא לוחץ את כאביי
משפטי האופטימיות המופרכים
העיוורון שמחלחל בי
לא רואה אנשים יותר
לא רואה חיים אחרים
כל הפתטיות שמסביב להבל הבלים
שהם קוראים לו חיים
נימת הביקורת הוסרה ממני
ברגע זה
כבר אין מה לומר עליהם יותר
הרצון שיבינו אותי
ויזדהו איתי
כבר לא קיים בי יותר
כי זה לא יקרה,
קוראת את הרשימה
והכל בה אני
כל שורה
זה חלק מחיי
וכל שורה שעוברת
ההזדקקות לעזרה גדלה
פתאום הסוף
לא נראה לי כל כך רחוק ממני
ולא משנה הדרך שהוא מגיע
כי הוא פשוט מגיע אליי
הוא עוקף את כל הדרך שעשיתי בחיים שלי
והוא ממתין לי
שאתקרב אליו
ואני עומדת, למולו
אני,
מי שנשארתי
























