נערה טובה,
הייתה בה תמימות מיוחדת שכזאת,
אמיתית,
לא התאמצה יותר מידי
בשביל למצוא חן,
היא פשוט מצאה חן,
בעיני כולם,
חוץ מהעיניים שלה עצמה,
תמיד הייתה כל כך בטוחה
שאנחנו לא מכירים אותה באמת,
רוב הפעמים לא התייחסנו אליה ברצינות,
היא הייתה צינית מידי כלפיי החיים.. והמוות,
המילים שלה היו קשות תמיד,
גם בצחוק, וגם ברצינות,
תמיד הייתה כזאת.. חדה בדיבור שלה,
הייתה מפחידה בעוצמה שלה,
תמיד הרגישה שהיא לא מספיק בהכל,
זה לא משהו שראו עליה,
מבחינתנו היא.. מושלמת,
כל כך פשוטה,
כל כך היא,
כל כך קסומה בדרך שלה..
ויום אחד היא סיימה את זה,
לא אמרה מילה,
לא השאירה שום הסבר,
היא פשוט לקחה כדורים,
שכבה,
ברקע הדהדו המילים :
Don't try to wake me in the morning
'Cause I will be gone
Don't feel bad for me
I want you to know
Deep in the cell of my heart
I will feel so glad to go
'Cause I will be gone
Don't feel bad for me
I want you to know
Deep in the cell of my heart
I will feel so glad to go
הפה נפער,
ההלם גדל בכל מאית שנייה שעוברת,
ההבנה מחלחלת בצורה מצמררת,
המנגינה מרדימה את המציאות,
לא נותנת לטירוף לחדור אלינו,
כל ההזדהויות שלה,
ההבנה שלה לאחרים,
לאלו שכואב להם,
זה לא הם,
זאת היא בעצמה.
























