לא יכולה להעביר נושא,
לא יכולה להתעלם,
הוא היה קיים,
ועכשיו הוא כבר לא,
וצריך להתמודד,
כל יום הוא התמודדות,
כל יום הוא יום הזיכרון,
כל יום את רואה את התמונות,
כל יום את שומעת את השם,
כל יום את נזכרת בעוד סיפור,
כל יום מישהו אחר נזכר..
אבל כל יום את לא צריכה לדבר,
את לא צריכה לספר,
ולא צריכה להתגאות,
את שומרת את זה לעצמך,
לא יכולה לצרוח סתם ככה
באמצע הרחוב,
באמצע העבודה,
באמצע הלימודים,
לא יכולה לומר שנמאס,
וזה קשה מידי,
עכשיו זה הזמן,
עכשיו זה הערב,
שבו כל מילה שנאמרת
נחרטת יותר ויותר בלב,
לא שותקים,
מדברים ,
עם הגוף התשוש מהעצב,
עם הנפש שרוצה לא להיות פה,
עם השכל שלא מבין את ההגיון שאין,
עם לב שכואב לו כל הזמן,
וזה לא מתחיל רק ביום אחד
ונגמר למחרת,
זה כל יום בשנה,
זה כל רגע בחיים .
























