פנים תמימות,
לבושות מבט זומם,
השיער השטני,
והעיניים הירוקות,
מטעים את המציאות,
כי החיים שלו כבר לא תמימים,
הוא פרש מהלימודים,
הוא לא יודע לכתוב,
ומדבר איך שבראש שלו,
במקום שהוא הבית,
הוא לא מצא את עצמו,
עזב את התפילה,
ועזב את האמונה,
הוא עכשיו משוטט בגנים,
בשתיים בלילה,
מחכה לשליח שיביא לו סמים,
עוד בחורה לא בגילו,
שמסתובבת במקום שהיא לא אמורה,
זה אותו הנער,
שעומד בדלת,
בוחן את המקום הזה,
סורק הכל בעיניים יפות,
שנראות תמימות בצורה מופלאה,
אבל ידוע שלא,
תמים הוא לא,
צועד לתוך,
לתוך המקום הזה,
לתוך הבית הזה,
לתוך המציאות הזה,
לתוך החיים שנקראים הוסטל,
זה הנער מההוסטל,
חיים,
נער במציאות אחרת,
היה צריך להיות דתי,
תלמיד ישיבה חרוץ,
בחור שכל הנערות רוצות להתחתן איתו,
אחד שיקים משפחה,
ויפרנס אותה בכבוד,
ככתוב בתורתו,
נער של החיים האלה
























