אלו שלא חשבתי שמישהו יאמר,
יאמר לי,
יאמר עליו,
ומה אני אמורה להרגיש עכשיו?
ואיך אני אמורה להגיב בכלל?
מותר לי להתפרץ בבכי,
כמו שהנשמה שלי זועקת לעשות?
או שאני צריכה עכשיו,
כמו בכל פעם שקורה משהו,
להגיד לה שתירגע,
שתכניס את עצמה לפרופורציה,
וזה לא סוף העולם,
ויש דברים יותר גרועים?
גם אם אני רוצה,
אני לא יכולה,
לומר את זה,
ולעשות את זה,
אני צריכה להיות חזקה,
חזקה בשבילהם,
ואני לא יכולה יותר לשקר לה,
כי אין יותר גרוע מזה,
וזה לא משהו שיחלוף,
זה משהו שהיא תיקח איתה,
כל החיים,
עד הנשימה האחרונה שלה,
היא לא תשכח,
והיא לא תסלח לעצמה,
זה לא יקרה,
פעם אחת ולתמיד,
החיים,
המציאות,
ניצחו אותה,
ניצחו את כל המלחמות שלה,
באנשים..
וכאן,
לא נותר לה דבר..
חוץ מלהשלים עם העובדה
שהוצבה לה,
ככה סתם,
עם מה שלקח לה הטבע,
ולעולם לא יחזיר לה,
ולא משנה מה תעשה,
לא משנה כמה תשתגע,
היא תסיים כל יום,
באובדן שלה..
;){kind=link}