את צריכה להוכיח את עצמך,
בפני אנשים זרים,
נגמר עם אותם אנשים האוהבים ..
דרך חדשה,
ואת מנסה,
אני רואה שאת מנסה,
כי אני קוראת אותך,
כי את? זאת אני..
להיות מישהי חדשה,
לשים את העצבות שלך בצד,
למרות ששתינו יודעות,
מה את בלי עצב?
מה את בלי כאב?
מי את בכלל?
ואיך תוכלי לקום בבוקר,
ולישון בלילה ללא כאב?
אבל את מנסה,
להיות בן אדם נורמלי,
ולהתנהג כמו אדם נורמטיבי,
לא יודעת אם יילך לך,
אני מקווה,
כי מגיע גם לך,
להיות קצת מאושרת,
לא להיות עצובה,
להפסיק לכאוב,
לחייך,את כל כך רגילה לזה,
אבל הפעם.. שיהיה באמת,
כי בא לך לחייך,
לא כי זה פשוט יותר קל מלהסביר
את העצב שלך..
לא כי הצחוק מסתיר את העיניים המבריקות,
כשכולם בטוחים שזה מהצחוק..
תראי לאן הגעת...
את בוכה,
את נשברת,
מולם..
את כבר לא מתחבאת יותר מידי,
את מתחת לאף שלהם,
והם?
הם לא שמים לב לזה,
הם נותנים לזה תירוצים קלים,
משלים את עצמם שהכל בסדר,
ואת יודעת למה?,
כי לא באמת אכפת להם,
את לא באמת חשובה להם,
סתם כיף להם,
מעבירה להם את הזמן בסבבה,
למי יש ראש לגלות שאת לא את?
למי יש ראש לשחק אותה שאכפת?
אין להם..
אז,
את צריכה לבחור בדרך..
שהיא שונה ממה שאת רגילה,
ואת בחרת..
את מנסה ללכת בדרך,
אבל.. האם להכריח את עצמך להיות שמחה,
ולא לבכות כל לילה כמו תמיד..
זה מה שיעשה את הכל טוב?
זה מה שיעשה לך טוב?
את באמת תהיי מאושרת?
או שזה עוד דרך,
שלך,
שאת מתרצת שכולם בסדר ואת הדפוקה?
כי בתכלס?
את בסדר,
זה הם הדפוקים שלא שמים לב,
זה הם הדפוקים שלא אכפת להם..
;){kind=link}