אומרים "גזרה על המת להישכח מהלב לאחר שנה",
אז למה את לא נשכחת?
לא רק שעברה שנה,
עברו כל החיים שלי,
מבלי להכיר אותך,
אפילו לא גדלת יותר מידי,
היית סך הכל תינוקת תמימה,
אז למה את מציקה לי?
למה את באה לי בחלומות?
ולמה לעזאזל אני בוכה עלייך עכשיו?
כל הפעמים שההורים ניסו לספר משהו עלייך,
ישר נעלמתי..
שנאתי לשאול שאלות,
ולשמוע סיפורים,
ולחוות את הכאב שלהם,
זה היה חסר טעם,
זה היה ביזבוז זמן..
ולא הייתי מוכנה לקחת חלק ב"חיים שכאלו"
שהם יצרו כשדיברו עלייך..
חלמתי עלייך היום..
בחלום שלי את לא היית אותה תינוקת מלפני 20 שנה שמתה,
היית בגיל שהיית אמורה להיות בו,היום,
לא היית חיה ולא היית מתה,
את פשוט הופעת שמה,
היינו כולם,
קרה משהו, קרה אסון..
ורק את נפגעת, רק את מתת,
ואני זוכרת שזה היה עצוב,
כאב לי,
אחותי האהובה.. שאותה כן הכרתי..
פשוט מתה.. מטעות של מישהו..
תוך שנייה מחיה הפכת למתה,
והכאב הזה נשאר..
הדמעות כבר מרטיבות לי את הבגדים..
אני לא יכולה יותר,
אז אני פשוט אפסיק..
אני אמשיך לכתוב עלייך בפעם אחרת,
לא סיימנו, זה לא נגמר..
אחותך הקטנה .
























