והדמעות שוטפות לי את הפנים,
הנשימות שלי נעשות כבדות יותר ויותר,
אני כבר לא מסוגלת,
זה נהיה לי קשה כל הזמן,
מרגע לרגע,
מיום ליום,
מתקופה לתקופה,
זה כאב בלתי נסבל,
אני לא יודעת מזה,
אבל מרגישה שאני צריכה עזרה,
אני צריכה שיטפלו בי,
זהו אני מודה..
אני לא יכולה יותר,
זה כבד לי לבד,
וגם אנשים חזקים..
כנראה שנופלים..
אני חיה מהכאב הזה,
אני לא יכולה!!!
הכאב הזה זה החמצן שלי,
שמשאיר אותי חיה,
והורג אותי בסבל לאט לאט..
דיייי כבר.
























