היא, היא ויתרה..
ויתרה על ההנאה,
ויתרה על החיוך היפה שלה,
ויתרה על החיוך היפה שלה,
ועל הצחוק המתגלגל שלה,
שהיה מזרים את כולם לחייך,
ויתרה על האושר שיכל להיות לה,
דחתה את כל מי שנתקל בה בדרכה,
בדרכה החדשה והגרועה,
בדרך הדיכאונית שלה,
שאימצה לעצמה,
היא מסתגרת בתוך עצמה,
היא לא מדברת,
היא רק שומעת,
אפילו לא מקשיבה לכם,
ויתרה על חיים,
וצועדת אל המוות,
היא רק מעבירה את הימים,
עד שהיא תגיע,
תגיע למטרה שלה,
לכאב שלה,
זה שמכיל אותה,
זה החמצן שלה,
היא כבר לא מכירה חיים בלי הכאב,
היא לא יודעת מה מרגישים אנשים,
היא חווה רק את הכאב,
כל הזמן,
זה הדבר האחרון שמשאיר אותה כאן,
וכשהוא ייגמר..
לא יהיה לה ממה להתקיים,
היא לא תהיה פה יותר,
אין דבר בעולם שיפתה אותה,
יפתה אותה לחיות,
ולרצות לנשום,
אין דבר כזה יותר..
;){kind=link}