שזה סתם עוד יום מסכן,
ערב מעפאן,
במשפחה עלובה,
שהאמא בעבודה,
והאבא במיטה,
והיא עסוקה בשלה,
דפיקה בדלת,
מי זה?
משטרה צבאית..
מה קרה?
מי עשה מה עכשיו?!
אז..
נכנסים ארבע בנים,
צבאיים,
הביטו בה,
במין מבט של רחמים,
של איזה משפחה..
ומסכנה שהיא קשורה..
האבא קצת בהלם,
חשב שהם מיצו ת'שטויות,
מסתבר שלא,
אז איזה נער מדלקם לו כמה נהלים,
והוא מסכים,
נכנסים לחדר,
מחטטים,
מחפשים,
משמידים כל טיפת פרטיות,
נכנסים לחיים האישיים..
והיא?
היא לא מסוגלת להישאר,
היא עוד שנייה משתגעת,
זה כבר בלתי נסבל לה,
היא כבר לא מחזיקה מעמד,
מעיק לה מידי..
היא קמה ויוצאת,
סתם לגינה,
סתם לנשום אוויר שהוא לא סיגריות,
הקור שבחוץ לא מזיז לה,
הראש שלה לא פה יותר,
היא מתחילה לוותר,
קשה לה,
היא זקוקה למישהו,
סתם שיהיה שמה,
שידבר,
שימלא לה את הריק,
את השיגעון שמתחיל להשתלט עליה,
על כל כולה,
היא לא הייתה כזאת,
הילדה הזאת..
היא נהיית אבודה יותר,
מרגע לרגע,
הם מאבדים אותה..
והם לא שמים לב,
והיא היא ביקשה עזרה,
והשתיקו אותה..
תמיד זה ככה,
משתיקים אותה,
והיא כבר מתפוררת,
היא מפסיקה להילחם,
על הכבוד האחרון..
היא לא היא יותר..
;){kind=link}