שהבן של החברה
ניסה להתאבד..
לעולם אני לא אשכח את הפרצוף שלך,
את ההלם שלך באותו הרגע..
לא חשבת שזה קורה לכולנו,
לכל הנערים...
המחשבה לגמור עם זה,
זאת חתיכת תקופה מהחיים שלי ..
רק חייכתי בחיוך עצוב
ואמרתי לך מזעזע..
ושם סיימנו ת'שיחה..
אבל למען האמת אמא?
שכשהלכתי לישון..
נכנסתי למיטה,
כיסיתי את הפנים עם השמיכה,
והתחלתי להיזכר
וכשנזכרתי הבנתי כמה שהדחקתי..
הדחקתי תקופה משמעותית בחיים שלי
הדחקתי ילדה קטנה בת 13
ואת הרגשות שלה
ואת החיים שלה
ועצמתי לי את העיניים מלראות אותה
וסתמתי לי את האוזניים מלשמוע את הבכי שלה
הקורע לב
שכל לילה הייתה עולה למיטה
ומתחילה לבכות
וככה היא הייתה שעות אמא..
הילדה הקטנה שלך..
שככה חושבת על איך לסיים את החיים שלה
מה היא כבר הספיקה לראות בחיים שלה
מה הראת לה אמא?
חיים?
רגשות?
אהבה?
אני משחזרת את התיכנון שלי
'את תעלי לגג,
תזכרי בכל החרא,
ובלי לחשוב יותר מידי
את דופקת קפיצה'
זה פחות או יותר מה שאמרתי לעצמי כל יום
בבוקר כשאני מתארגנת,
ובבית ספר כשהייתי מתוסכלת
וגם בבית כשהכנתי לעצמי אוכל..
עוד אני זוכרת
שהתלבטתי אם לכתוב לכם משהו
שתבינו מה היה איתי
ואז אמרתי לעצמי
שבעצם,זה מגיע לכם
לכולכם
שהכאב יאכל אותכם מפנים
ושגם אם אני אמות,
אני לא אעשה לכם את החיים קלים כמו שתמיד
שלפחות במוות תשמעו את הקול שלי
שזה יגרום לכם לישון עם זה כל לילה
כמו שאני הייתי הולכת לישון עם זה כל לילה
בוכה לכרית שעות
והבכי לא היה נפסק לפעמים
ונשארים ערים ..
זה משהו אמא
שלא תדעי לעולם..
























