שמציף אותה בחרא
גורם לה לאבד פה את העניין
לרצות לא להיות חלק מזה
לא להיות חלק מהם ..
היא עומדת בפינה
כמו ילדה מסכנה
ומסתכלת עליהם ..
זה לא מתאים
היא לא תתאים היא אמרה
אני לא שייכת מלמלה
לא האמינה שהיא שמה
רצתה לברוח
לקחת את עצמה וללכת משמה.
פעם ראשונה בחיים מחורבנים
הילדה לקחה אומץ
ולקחה את הדברים
קמה
אמרה זדיינו כולכם
ודפקה ריצה
ברחה ויותר היא לא חזרה
מאז יש סיפורים
מה איתה
ואיך שהיא התדרדרה
כל אחד והשמועה שלו
אבל אני יודעת
שעכשיו היא במקום טוב
היא סופסופ מאושרת
מגיע לה שיהיה לה טוב..
היא עברה הרבה דברים
ואף אחד לא חשב לרגע..
שסיפור שמראים בחדשות
כל כך מזעזע
והיא קורבן של זה
הם אמרו שזה עצוב שזה כואב
ואיך שאפשר בכלל..
אבל הם לא שמו לב
שהיא עומדת מולם
כל יום
כל שיעור
כל הפסקה
כל שעה וכל דקה..
נשברת מבפנים
בוכה כל יום
והם רק שפטו אותה
אז היא אמרה זדיינו וברחה.
























